פסק-דין בתיק ת"ק 24796-03-12

התובע הינו הבעלים והמנהל של פנסיון לסוסים ובית ספר לרכיבה.

התביעה דנן מקורה בחוב נטען, עבור אחזקת סוס בפנסיון של התובע, מבלי לשלם את התמורה בעדו.

לטענת התובע, הנתבע שיכן את הסוס של בנו בפנסיון והיה אחראי לתשלומים עבורו, כאשר התשלומים בעד שיעורי הרכיבה, בוצעו על ידי אימו של הקטין (הגרושה מאביו).

אליבא התובע, חרף פניות חוזרות ונשנות שלו ושל רעייתו לנתבע, בבקשה להסדיר את החוב, אשר נצבר החל מאוגוסט 2011, מתנער הנתבע מחובתו זו, כך שאין מנוס מלחייבו בפסק דין של בית משפט.

התובע צירף לכתב התביעה מסמכים בכתב יד שלטענתו מהווים את כרטסת החוב של הנתבע.

עיון באותם מסמכים מעלה כי עיקר החיובים הנקובים שם מתייחסים לשיעורי הרכיבה ולתשלומים בגינם. כמו כן, על פניו מעלים המסמכים שינוי בסכום החיוב בחודשי עבור הפנסיון, מבלי שיש סימוכין לשינוי זה.

הנתבע כפר באחריותו לתשלום החוב וטען כי יש להשיתו על גרושתו, שקיבלה את ההחלטה לאחסן את הסוס בחווה של התובע, בניגוד לרצונו.

הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא שוחח עם התובע ולא הסכים עימו על אחסון הסוס אצלו, או על התשלומים בגין כך. יחד עם זאת ציין שידע כי בנו מעביר לתובע כספים לצורך אחסון הסוס, מתוך כספים שנתן לו לצרכיו השונים, מעבר לדמי המזונות שהוא משלם לגרושתו.

בדיון שנערך בפני עמד כל צד על עמדתו.  התובע העיד כי נטל את הסוס מחווה קודמת בהתאם לסיכום עם הנתבע עצמו, אשר שילם את דמי האחסון לאורך תקופה ממושכת.

התובע אישר כי הצדדים לא ערכו הסכם בכתב. בניגוד לגרסת הנתבע, העיד כי הדברים סוכמו בשיחות בעל-פה.

זאת ועוד, העיד התובע כי נוכח אישית בעת העברת כספים לבן על ידי הנתבע לצורך תשלום לתובע.

מחקירתו של התובע עלה, כי מאז הגשת התביעה ועד כה, מצוי הסוס ברשותו, כשהוא מנסה, בד בבד, לחפש עבורו קונים לבקשת הנתבע.

הנתבע העיד, מאידך, שכל דברי התובע שקר. לטענתו, לא היה צד לענין. הנתבע אף הכחיש כי

הגיע לפנסיון שבבעלות התובע על מנת לשלם בעבור השירות, בין בעצמו ובין על ידי בנו. לגרסתו,  גם התשלומים ששילם בנו, היו בניגוד לרצונו ולהסכמתו.

לשיטת הנתבע, התובע יודע היטב כי האחריות לתשלום בגין הפנסיון ושיעורי הרכיבה חלה במלואה על גרושתו, היא זו שעמדה איתו בקשר והחליטה להעביר את הסוס לחזקתו.

יש להעיר כי התובע לא ראה לזמן את גרושתו של הנתבע למתן עדות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי הגרסאות עומדות זו כנגד זו, מבלי שעלה בידי מי מהצדדים להפריך את גרסת יריבו.

במצב דברים כזה, בו הראיות מאוזנות, אין גוברת גרסתו של האחד על גרסת רעהו.

המסמכים שבכתב - אין בכוחם לשפוך אור על המחלוקת או לחזק גרסת מי מהצדדים.